משמעות החיים

מה הטעם בחיים? העניין עם השאלה הזו שהיא מתגבשת ומתבשלת במשך שנים והיא בטח לא מתחילה ממש מהשאלה הזו. האדם שמחפש את משמעות החיים או מה הטעם בחיים מבלה את רוב שנות חייו בחיפושים ובחוסר שלמות, בהרגשה של תסכול נוראי ששום דבר לא מספק אותו, אף פעם אף אחד לא יוכל לנחש מה מתחולל בתוכו ועל מה הוא בדיוק מדבר, אף אחד לא באמת מבין מה הוא מחפש ומה באמת הוא רוצה. מבחוץ זה נראה כמו מישהו כפוי טובה או פשוט אדם שלא מוצא את עצמו. זה קורה כי האדם עצמו לא יודע מה הוא מחפש בדיוק, ההרגשה היא באמת של חוסר סיפוק אבל לא בגלל שהוא לא מרוצה אלא בגלל שהריקנות הזו נובעת מבפנים והיא מוליכה את האדם להמשיך לחפש ובעצם זהו מסע שנמשך עד שהאדם מצליח סוף סוף לדייק את השאלה ולהתמקד פחות או יותר בשאלות מה היעוד שלי לשם מה נבראתי ובכלל מה הטעם בכל החיים האלה על פני האדמה הזו.
לחיות רק למען הנאה חומרית ונוחיות גשמית זה נחמד אבל רובנו נגיע במוקדם או מאוחר בחיינו לשאלות קיומיות על משמעות החיים ומטרתם (https://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/D8BD12D8-FE8C-4EB2-A041-B4A2FCC9B697/121150/Kahana.doc ) יש אנשים שמסתפקים בעבודה שמעשירה ומעניינת אותם והעבודה עצמה מגדירה וממלאת את כל שאלות ייעודם וקיומם. יש כאלה שדרך בני המשפחה יכולים להגדיר את עצמם, אבל יש אנשים שמחפשים משהו מעבר לכל זה והשאלות האלו לא מניחות להם עד שהם מוצאים ולא רק שומעים על כך בהרצאה או באיזה ספר, הם צריכים ממש להרגיש מבפנים שזו התשובה, שזו האמת שאותה חיפשו כל החיים.
כאשר האדם מוצא את מקור השפע האינסופי של סיבת הקיום ומטרת החיים מתבהר לו בצורה הכי
ברורה שיש, הוא מרגיש בכל חושיו ומעבר לכך משהו בתוכו אומר לו שהגיע למקום הנכון ומרגיש שהדבר שהיה חסר לו כל חייו היה הקשר לאותו מקור כח שמנהל ומקיים את כל המציאות, הכח הרוחני.
הניתוק שחווה עד כה מחבל הטבור שמזין ומפתח את הכל היה גם זה שדחף אותו להמשיך לחפש, האדם מבין שהוא חיפש משהו מעבר לחומר הגשמי, החומרי ובאותו הרגע שמשהו מהעולם הרוחני נגע בו יודע שהחיפוש נגמר. לקריאה נוספת על משמעות החיים – http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D 

שידות וכסאות רחצה

מרבית הקשישים עושים שימוש בכסאות רחצה המאפשרים להם לצמצם את הסיכון הגדול שבהחלקה או בנפילה בשירותים. אחד האתגרים בשימוש בכסאות אלו הוא האחסון שלהם משום שהם תופסים מקום. יש אנשים שפשוט משאירים את הכסאות פתוחים או מונחים בפינה של המקלחון או לצד האמבטיה אך לאלו מאיתנו שיותר רגישים לעיצוב הבית ולסדר ולניקיון קיימים גם פתרונות מתקדמים יותר. מלכתחילה כדאי לבחור בכסאות רחצה מתקפלים שניתן לאחסן בצורה נכונה בשידה או בארון. למעשה השימוש בשידת מגירות או בארונות המשמשים גם כאמצעי לעיצוב פנים התחיל בצרפת של המאה השמונה עשרה. גם אז החלו להשתמש בהם לאחסון כלי שירותים שונים כגון סירי הלילה או הכיורים עם הכדים שנועדו לשטיפת הפנים והידיים.

עם התפתחות הטכנולוגיה, האסלות והמים הזורמים כמו גם הבידה ואביזרים אחרים הקשורים לחדר הרחצה ולשירותים הפכו השידות למתקנים למגבות ולעזרים אחרים. שידות לשירותים או ארונות קטנים עם מגרות רחבות ועמוקות יכולות להיות אידיאליות לאחסון של כסאות רחצה מתקפלים. מרבית כסאות הרחצה המתקפלים יתאימו למגרה רחבה ועמוקה בתוך שידה. כמובן שרצוי לבחור שידה או ארון שיתאימו לאביזר זה או לחלופין לבחור את כסא הרחצה המתקפל המתאים לשידה הקיימת. מכיוון שכסאות הרחצה עשויים אלומיניום אל חלד אין סכנה כי הכסא יחליד, אך חשוב להקפיד לנגב אותו לפני הכנסתו לארון כדי למנוע רטיבות במגירה ועובש או ריחות לא נעימים.

כסאות רחצה הם לרוב עמידים מאוד ומסוגלים להחזיק משקל עצום עליהם בצורה יציבה יחסית וללא חשש. חלק מהמסיביות הזו מתאפשרת הודות למשקל שלהם ולכן ההמלצה היא לא לאחסן אותם במגרה עליונה שעלולה ליפול או להתעקם כתוצאה מהמשקל אלא באחת המגרות התחתונות בשידה או אפילו בתחתונה ביותר. אפשרות אחרת כפי שציינו בתחילה היא לאחסן את כסא הרחצה המתקפל בתוך אחד הארונות בצמוד לאחד מקירות הארון הפנימיים ובחלק ללא מדפים. גם במקרה זה חשוב לנגב ולייבש את הכסא לפני הכנסתו לארון כדי למנוע עובש או בעיות ריח הנובעות מרטיבות.

האם בידינו האפשרות לשנות את מה שהביא עלינו הכוח העליון?

אסונות טבע, מקרים בלתי רצויים אחרים, כל אלה הם מסוג האירועים הבלתי צפויים שלא ניתנים להסבר. את הסיבה לקיומם אנחנו מייחסים לכוח עליון, אלוהים, היושב במרומים או כל הגדרה אחרת שנוחה לנו ונשמעת לנו טוב . בהודאה שהכוח הזה אחראי על האירועים האלה, אנו מכירים למעשה בקיומו.
האם יש לנו דרך להתקשר אליו? האם ניתן לשנות את ה"גורל" שהוא כופה עלינו? לא בטוח שאנו מרגישים שהכוח הזה בשליטתנו. לדוגמא, בתנאי הרכישה שעושים גופים עסקיים, הם פוטרים את עצמם מעמידה בלוח הזמנים אליו התחייבו – בסעיף של "כוח עליון". מכאן, שאנו נוהגים לייחס לכוח הזה את המקרים השליליים הלא מוסברים בחיינו.
ומה עם המקרים החיוביים? מדוע איננו מייחסים אותם גם לכוח הזה? כנראה שאותם, אנו מייחסים ל"כוחנו ועוצם ידינו". השאלה הנשאלת, והיום אולי יותר מתמיד נוכח מגפת הקורונה, האם בכלל קיימת דרך לשנות את המקרים "הרעים" אותם אנו מייחסים לאותו כוח,שלהרגשתנו הוא נפרד מאיתנו. מצב זה של חוסר תקשורת אותו אנו חשים עם הכוח העליון, ניתן להשוות אותו באיזושהי
מידה לתקשורת לקויה שהורים חשים בקשר עם ילדיהם – כשאינם זוכים לשיתוף פעולה איתם. בניסיון להיעזר במומחים בתחום, נפרשת בפני ההורים "מפה" איך להגיע לקשר טוב עם ילדיהם. ב"מפה" הם לומדים על הרצונות והצרכים שלהם, מה מונע קשר טוב איתם ומה מאפשר אותו.
אם ננסה להכיר את מה שהכוח העליון מצפה בקשר איתנו, אולי נצליח גם אנו לקבל ממנו את מה שנחוץ לנו. נרגיש שהוא "משתף פעולה" איתנו. בדומה לפסיכולוגים ומנחות הורים המלמדים את ההורים על צרכי ילדיהם – מי "המומחים" בהם נוכל להיעזר לצורך לתקשורת עם הכוח העליון?
הנוצרים, פונים לשם כך לישו, מתפללים אליו, מבקשים ממנו את כל צרכיהם דרך התמונות והפסלים שלו. ביהדות, ניתנה האפשרות ל"תקשורת" והכרת הכוח העליון בעזרת חכמת הקבלה, הפורשת לפני האדם את "הצרכים" והדרישות מצד הכוח העליון – הצורך להתעלות מעל האגו המפריד בינו לסובבים אותו ומונע ממנו להתחבר באהבה לסובבים אותו. לקריאה עוד בנושא באתר קבלה לעם.

שגרת הטיפוח שגורמת לי להיראות צעירה ממה שאני

כשהייתי צעירה יותר, חשבתי שגברים שמתחילים איתי בבר או במועדון הם גורם מעצבן בטירוף וכזה שמקלקל לי את כל הכיף. עם זאת לאחרונה, אחרי שחגגתי את גיל 30, הפסקתי להתלונן על ההצקות של גברים ולראות בהן סוג של מחמאה. אני מניחה שיש לי הרבה מה להודות לגנים שלי על המראה שלי, אבל לא פחות מכך יש לי גם להודות על ההרגלים שאימצתי לאורך השנים ובראשם שגרת טיפוח העור שלי וכמובן גם לקוסמטיקאית המדהימה שלי. לפני מספר שנים קיבלתי החלטה משמעותית לקחת את העור והמראה שלי ברצינות ולהפוך דווקא את עור הפנים לגורם המרכזי בסדר עדיפויות היופי שלי. אני פשוט מאמינה שאם עור הפנים שלך נראה נהדר אז איפור הופך למשני וכל היתר רק תומך במראה הכללי. אני גם מפחדת מאוד מדברים כמו פיגמנטציה או מילוי קמטים בעתיד. מאז אותה החלטה, התמדתי באדיקות בשגרת הטיפוח ולא הרפתי עד היום. אמנם לא מדובר בשגרה פשוטה של לשתות הרבה מים ביום אלא כזו שבניתי מתוך בדיקה וניסוי של עצות שונות של קוסמטיקאיות ורופאי עור שונים.

שגרת הטיפוח שלי כוללת 22 מוצרים החל מקרם הפנים המוצלח ביותר שמצאתי עבורי ועד לשמן הפנים שמספק לי את הפנים המוארות שאני חושקת בהם. מכיוון שהעור שלי מאוד עדין, לקח לי לא מעט זמן למצוא מוצר שמכיל מספיק ויטמין סי מצד אחד אך לא מגרה את העור שלי מצד שני. בסופו של דבר מצאתי IS קליניקל פרו היל מתקדם וסרום. מדובר במוצר שמשלב ויטמין סי, ויטמין אי ושמן עלים המגן על העור מקרני UV מזיקות והכל כאמור באפס גירוי. עוד מוצר נהדר של אותה החברה הוא קומפלקס העין הצעירה שלהם שמעלים קוים דקים וקמטים סביב העיניים באמצעות פפטידים ונוגדי חמצון מוצלחים מאוד. אני אוהבת גם את ההרגשה ההדוקה והבהירה יותר שהקרם מספק לעור שסביב העיניים. נראה לי שהם פשוט פיצצו את המוצר בחומצות היאלורוניות ובויטמין בי 5, בצורה שמביאה את הטיפוח לסוג של רפואה. בכלל אני חושבת שחומצה היאלורונית היא מולקולה ששווה את משקלה בזהב בגלל היכולת שלה למנוע את התייבשות העור.

אימון לזוגיות

שנים רבות אימנתי אנשים ונשים ליצירת זוגיות. תמיד הייתי בטוחה שזה קל. שכל השליטה בידיים שלנו. אם רק נעשה א ב ג ד, ניצור את התוצאות שרצינו. יש לנו הרי השפעה על אחרים. מהזזה של עפעף אנחנו משפיעים. בקשרים הקרובים, אם נעשה את הפרצוף הכי קטן, מיד נשפיע על השני. אולי נרגיז, נכעיס, נפגע או נעצים, נעודד או נגרום לשני לחייך. אז בטח גם נשפיע על אחרים שאנחנו לא מכירים. קריצה או חיוך לאדם אחר, מיד תגרום לו להרגיש משהו. אבל שליטה בתוצאות ???

רק מהמעשה?

אני לומדת בשנים האחרונות את חכמת הקבלה במרכז בני ברוך שתכלס, זו חכמת הלב למי שלרגע ברח למיסטיקה, ולתוך העולם של זוגיות ובכלל למערכות יחסים נכנסו ככ הרבה תובנות חדשות ועמוקות שלא יכולתי למצוא בשום מקום אחר. אני חושבת שגיליתי שם את הסודות האמיתיים לחכמת האהבה, למערכות יחסים וליצירתם. אנחנו כולנו עסוקים בתוצאות של מה אני אקבל או לא, מה זה יגרום לי להרגיש, מה יחשבו עלי, כמה אהיה גאה בעצמי, כמה ביטחון עצמי אני אקרין, כמה אני אצליח לממש את עצמי. יש פה דבר ככ חשוב שחסר במשוואה הזו. האדם שמולי. זה שהוא אולי המושא שלי.

מה שלמדתי אצל בני ברוך והתובנה העיקרית שלי היא שבמקום התוצאות שאני רוצה שיהיו לי, חשוב יותר מה ואיך אני אגרום לשני להרגיש. מה השני עכשיו מרגיש? מה הוא היה רוצה? מה יעשה לו טוב ונעים? בלי לחשוב על התוצאות עבורי. לרגע לשכוח את עצמי ולהרגיש את השני. אם במקום לחשוב על מה היא תחשוב אם תיגש ותדבר איתה, תבוא חדש עם כוונה אמיתית לתת לה פשוט הרגשה טובה. 

רק לרצות לגרום לה לחייך, להחמיא לה, לעניין אותה במשהו מעניין וזהו. בלי לנסות לשלוט על מה שקורה, בלי מניפולציה, בלי חשבונאות. פשוט לבוא, לבוא פשוט. עם כוונות של ואהבת לרעך כמוך. ממקום של אהבה נקייה לזולת. מה, זה לא ישמח אותה? בלי לחכות לתוצאה כלשהי שתרוויח ממנה. רק ממקום של נתינה ואהבה. שום מעשה ללא כוונה אמיתית לא ימלא אותך והיא תרגיש את זה את אותו הרצון שלך לתוצאות שלך. לקבל בסוף משהו ממנה.

ושלא תטעו,לא כתבתי את זה דווקא לגברים, אני הכי שוויונית בקטע הזה ואין לי הבדלים בתפקידי הגבר או האישה. ואני חושבת איך מערכות יחסים היו נשמרות והאהבה היתה עולה ועולה אם היינו נוטשים את הכוונה לרצות לקבל לעצמי דרך השני ובמקום זה, לרצות להשפיע על השני. איך, כשאנחנו חושבים, מרגישים ומשקיעים במישהו, בטח בבן או בת הזוג שלך, האהבה שלך אליו תגדל ותגדל, לא ככה?