כבר קניתם חל"ת לשבת?

יצא לכם לקרוא את המדורים הכלכליים בזמן האחרון ? לא שזו פעולה מומלצת, אבל מי שבכל זאת שינס מותניו וקרא לא יכול היה להתעלם מתופעה שהתחילה בקטן ותופסת תאוצה: אנשים בחל"ת לא בדיוק ששים לחזור לעבודה. במקביל לכתבות האבטלה הגואה יש כתבות שבהם עסקים שונים מדווחים על מצוקת עובדים אמיתית וחוסר יכולת למלא משרות פנויות בשכר סביר מאד. אז מה קורה לאנשים בחל"ת? למה הם לא רוצים לחזור לעבוד?

ראשית יש לומר, המשרות שמציעים העסקים הם כנראה לא מלהיבות, מרתקות או מספקות באופן מיוחד. דוגמא אחת היא עסק של אנרגיה סולארית, שזה שם יפה ומכובס למתקין דודי שמש שצריך לסחוב את דודים די כבדים מהרכב לגג של מבנים כי שמה השמש מכה. הייתם רוצים לעשות את הפעולה הזו כל הזמן? המשכורת נאה, תבואו? לפי הכתבה, התשובה היא לא כל כך, אנשים מוותרים על הכבוד וממשיכים לשבת בחל"ת כל עוד הם מקבלים דמי כיס מהממשלה. 

האם החלת"ניקים האלה צודקים? ראשית כל יש כאן קוצר ראייה מסוים כי תשלומי החל"ת אמורים להסתיים ביוני, שזה לפי ספירה עדכנית עוד קצת יותר מחודשיים ואז כל אותם אנשים יהיו חסרי הכנסה מכל סוג. בדור הישן האתוס היה אומר, לך תעמיס  דודי שמש על  הגב שלך מבוקר ועד ערב בגלל שזו עבודה וכל עבודה מכבדת את בעליה. לדור החדש יש ככל הנראה מערכת ערכים אחרת, שמתבססת בין היתר על צפייה בדור הישן ואיך הם סיימו את הקריירה שלהם אחרי סחיבות הדודים ושאר המלאכות. כאשר אלו הגיעו לגיל של המנוחה והנחלה, חלקם זכו בה וחלקם הפכו למובטלים בעל כורחם, בגיל בו נשיאת דודים על הכתפיים הפך למשימה בלתי אפשרית. אז האדם הצעיר עשה חושבים והחליט שלא כדאי.

הרי לכם הצעה לממשלה שאולי תקום אחרי הבחירות הנוכחיות: תמשיכו את תשלומי החל"ת לכל אדם שמוכן לעשות פעולות למען החברה שסביבו. לכו למבוגרים שגרים לבד ותנהלו איתם שיחה, תעזרו לילדים שהזום אוכל להם את שארית המוח שנשארה להם אחרי כל השעות של פורטנייט ותעשו קניות למבודדים. על הדרך אולי תעבירו הדרכות לאותם חלת"ניקים על השיטה הנכונה לעזור לכל שכבות האוכלוסייה. שבת שלום ואל תשכחו לקנות חל"ת לשבת.

בונים אהבה

אנו בני האדם, כיצורים חברתיים נמשכים מטבענו להיות בזוגיות, הבעיה היא שהטבע נותן לנו את הדלק לתחילת הנסיעה וכשהמיכל מתרוקן עלינו למלאותו בכוחות עצמנו, על ידי בניית הזוגיות שנמשכת כל חיינו, כי בנוסף לכך שהחיים מזמנים לנו כל הזמן שינויים גם אנחנו בעצמנו כל הזמן משתנים ומה שהתאים לי אתמול היום יזיק לי או יפריע לי. אנו עסוקים בלחיות את חיינו מבלי לחשוב יותר מידי, תוך כדי כך אנו עוברים הרבה שינויים והצרכים שלנו משתנים לפי המצבים. כאן אנו מצפים שבן הזוג שיהיה סוג של נביא וידע בעצמו מה הצרכים והרצונות שלי וההפך. 

אנחנו חושבים שאם אנו חיים באותו הבית אז בןה זוג יכול לראות את השינויים שמתחוללים בתוכנו. הרבה פעמים אנחנו מדברים ברמזים או בצורה עקיפה, לא ממש שמים את הדברים על השולחן בצורה גלויה וברורה ויש לכך הרבה סיבות למשל לא רוצים לפגוע או להישמע מעיק. בסופו של דבר כדי לקצר הליכים ולמנוע מריבות או סתם הרגשה לא נעימה עדיף לדבר בגלוי ובפתיחות, גם אם זה לא נעים לרגע לשני הצדדים, פתרון הבעיה יביא להרגשת התעלות וחיבור יותר חזק מקודם.

התקשורת ביננו כל כך חשובה, כמו אוויר לנשימה, עלינו לדבר ולומר מה אנו רוצים וצריכים, לא לצפות מבן הזוג שידע מעצמו. אנו צריכים לפנות מקום בליבנו לבן הזוג, לחשוב ולדאוג לו ממש כמו שאנו דואגים לילדים שלנו. בילדנו אנו משקיעים, ודואגים להם מבוקר עד ערב,  וניתן להם את חיינו אם יהיה צורך, אך לא כך עם בן הזוג. עלינו לשים בצד את הגאווה הטיפשית שלנו שרק מפריעה ומרחיקה אותנו זה מזה, ולהשתמש בה רק כסמן, שמראה לנו איפה מקום העבודה שלנו. הכל עניין של יחסים ביננו, אם נלמד להיות ביחסים של הכלה, כבוד הדדי חמלה ודאגה, נממש את האהבה ביננו שתסלק כל מכשול מדרכנו המשותפת. כמו בזוגיות גם באופן כללי עם כולם, עלינו לנהוג ביחס יפה, מכבד ומכיל ואז נהפוך לחברה המקיימת את הכלל  הכי חשוב שהוא ואהבת לרעך כמוך.

הכל דבש אם עוזרים זה לזה

מכירים את אלה שתמיד עונים "הכל דבש!" כששואלים אותם מה נשמע? פעם הייתי מתעצבנת מהתשובה הזו. מה דבש? איך דבש? החיים האלו הם ממש לא דבש! בעיות פרנסה, בעיות בריאות, בעיות עם הבוס, בעיות עם הבעל, בעיות עם החמות, השכנה, המורה של הילד, נציג השירות של החברה הסלולרית, הג'וק במרפסת, טוב נו, הבנתם כבר את הרעיון. כל פעם כשהייתי מתקשרת לאמא שלי להתלונן על החיים (בכל זאת – פולניה, אני הרי אשב בחושך לבד ואקטר לא?…) היא תמיד הייתה מסכנת את השיחה במשפט – 'לא הבטחתי לך גן של שושנים'. תגידו, איך אפשר להמשיך ככה? מה הטעם בכל זה?

אין ספק שהגישה הזו ממש לא תרמה לשלוות הנפש שלי בחיים. אני מניחה שמכיוון שזה הפריע לי, הייתי בחיפוש מתמיד אחר הרוגע הזה, האושר הבלתי מושג. ואיך אומר המשפט הידוע – 'יגעת ומצאת, תאמין!'. אז אני מצאתי. אין ספק שמצאתי. מצאתי שיטה להיות רגועה, שלווה ומאושרת. לשיטה הזו, תתפלאו לשמוע, קוראים קבלה. כן, כן, זה הסוד הגדול של הקבלה. זה כמו מדריך למשתמש – איך להיות מאושר?

האגו שלנו הוא המקור לכל הבעיות, הקושי והכאב שאנחנו חווים. האגו גורם לנו להיות מרוכזים אך ורק בעצמנו, לא להתחשב בכלל בסובבים אותנו. הוא גורם לנו לקנא באחרים כשנראה לנו שהם יותר מוצלחים מאיתנו או שיש להם דברים שאנחנו רוצים. כל הזמן אנחנו משווים את עצמנו לאחרים. אם אני יותר אז אני מאושרת, אם אני פחות אז אני סובלת. איזו דרך נוראית לחיות את החיים. לא ככה?

הקבלה מלמדת אותנו לתקן את הגישה הזו. להבין שאם לאחר יש זה לא משליך עלי דבר. זה לא אומר שאני יותר טובה או פחות טובה. זה רק אומר שאני שונה. להיות שונה זה לא עונש. זה אפילו נפלא. איזה כיף יכול להיות אם כולם כאן יחגגו את השונות שלהם, כל אחד יקבל את האחר באותה אהבה כמו שהוא דואג לעצמו. בקבלה, דבש מסמל המתקה. המתקה היא בעצם "תיקון". המשמעות של תיקון הוא תיקון האגו – תיקון היחס שלנו לאחר משנאה אל אהבה ואל עזרה הדדית, תיקון הראיה שלנו אחד כלפי השני משנאת חינם לאהבה. איזה מתוקים יהיו החיים שלנו במצב הזה? 'הכל דבש' כבר אמרנו?

חשיבות החיסונים

חשוב להכיר את החשיבות שבחיסון: חיסון הוא למעשה הזרקה לגוף של נגיף או חיידק מוחלש במטרה לאפשר לגוף לייצר נוגדנים ולהתגבר עליו. גוף שמצליח לפתח את הנוגדנים נחשב למחוסן. במאות השנים האחרונות חיסונים נחשבו לאמצעי המרכזי לחיזוק מערכת החיסון ובמלחמה במחלות זיהומיות מדבקות במיוחד. חיסונים הוכיחו את עצמם כאמצעי היעיל ביותר כדי ליצור חיסון עדר ולאפשר לאוכלוסיות להימנע ממוות מיותר ומחלות קשות. לרוב חיסון האם בזמן הריון גם מאפשר לעובר להיוולד מאוחר יותר כמחוסן.

מהן המחלות הניתנות למניעה על ידי חיסון? ארגון הבריאות העולמי מפרט כמה מחלות כגון טטנוס, שעלת, פוליומיליטיס, חצבת, חזרת, אדמת, הפטיטיס B, שפעת, זיהומים פנאומוקוקליים, דיפתריה – העלולים לגרום לסיבוכים חמורים ואף למוות שקיימים חיסונים למניעתם. ההדברה העולמית של אבעבועות שחורות ופוליו הם הדוגמאות העיקריות לאופן שבו חיסון יכול למלא תפקיד חיוני בבקרת מחלות. כמובן שכרגע המירוץ המרכזי הוא למציאת חיסון לקורונה. חיסון נוסף שהוצג בשנים האחרונות הוא https://stopapilloma.co.il

לפני הקורונה מרבית המחלות הללו כבר נשכחו בעולם המערבי ולכן החשיבות של החיסונים ירדה, במיוחד בתקופה בה הואשמו תאגידי תרופות ופוליטיקאים ככאלו המקדמים חיסונים לא נחוצים במטרה להתעשר וכך גרמו לבעיות בריאותיות רבות ומיותרות בקרב המתחסנים. כיום עם הקורונה החשיבות ברורה לכולם. אך במטרה להעלות חשיבות לפניה התקיים שבוע החיסונים העולמי: שבוע שנחגג ברחבי העולם בשבוע האחרון של אפריל על ידי ארגון הבריאות העולמי, במטרה להגביר את המודעות של החיסונים ולקדם התחסנות של אזרחים רבים.

הגברת המודעות למניעה התבצעה בדרכים שונות במדינות שונות ובעיקר בקרב קהילות סגורות המתנגדות לרוב לממסד או למוסדות שלו. בארצות הברית כמו בישראל, למרות ששיעור כיסוי החיסונים גדל, בקהילות מסוימות אנשים חסרו ידע בנוגע לחיסון והחזיקו במידע מוטעה לפיו החיסונים אינם נחוצים או מזיקים, מה שמציב אותם בסיכון רציני למחלות קטלניות והופכים אותם לגורם מסוכן לקהילה שלהם ולכלל האוכלוסייה. חשוב לזכור כי חיסונים מצילים מיליוני חיים ובעולם ונחשבים לאחד התרופות הבריאותיות המצליחות והמשתלמות ביותר. בישראל משרד הבריאות מקדם מדיניות חיסונים חינמית וחובה לפי גילאים כך שבשכבות גיל שונות מתחסנים כנגד מחלות שונות. הורים יכולים לבחור שלא לחסן אלת ילדם אך הדבר כאמור לא מומלץ. כולנו תקווה כי ימצא בקרוב חיסון מוצלח ובטוח לוירוס הקורונה.

משמעות החיים

מה הטעם בחיים? העניין עם השאלה הזו שהיא מתגבשת ומתבשלת במשך שנים והיא בטח לא מתחילה ממש מהשאלה הזו. האדם שמחפש את משמעות החיים או מה הטעם בחיים מבלה את רוב שנות חייו בחיפושים ובחוסר שלמות, בהרגשה של תסכול נוראי ששום דבר לא מספק אותו, אף פעם אף אחד לא יוכל לנחש מה מתחולל בתוכו ועל מה הוא בדיוק מדבר, אף אחד לא באמת מבין מה הוא מחפש ומה באמת הוא רוצה. מבחוץ זה נראה כמו מישהו כפוי טובה או פשוט אדם שלא מוצא את עצמו. זה קורה כי האדם עצמו לא יודע מה הוא מחפש בדיוק, ההרגשה היא באמת של חוסר סיפוק אבל לא בגלל שהוא לא מרוצה אלא בגלל שהריקנות הזו נובעת מבפנים והיא מוליכה את האדם להמשיך לחפש ובעצם זהו מסע שנמשך עד שהאדם מצליח סוף סוף לדייק את השאלה ולהתמקד פחות או יותר בשאלות מה היעוד שלי לשם מה נבראתי ובכלל מה הטעם בכל החיים האלה על פני האדמה הזו.
לחיות רק למען הנאה חומרית ונוחיות גשמית זה נחמד אבל רובנו נגיע במוקדם או מאוחר בחיינו לשאלות קיומיות על משמעות החיים ומטרתם (https://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/D8BD12D8-FE8C-4EB2-A041-B4A2FCC9B697/121150/Kahana.doc ) יש אנשים שמסתפקים בעבודה שמעשירה ומעניינת אותם והעבודה עצמה מגדירה וממלאת את כל שאלות ייעודם וקיומם. יש כאלה שדרך בני המשפחה יכולים להגדיר את עצמם, אבל יש אנשים שמחפשים משהו מעבר לכל זה והשאלות האלו לא מניחות להם עד שהם מוצאים ולא רק שומעים על כך בהרצאה או באיזה ספר, הם צריכים ממש להרגיש מבפנים שזו התשובה, שזו האמת שאותה חיפשו כל החיים.
כאשר האדם מוצא את מקור השפע האינסופי של סיבת הקיום ומטרת החיים מתבהר לו בצורה הכי
ברורה שיש, הוא מרגיש בכל חושיו ומעבר לכך משהו בתוכו אומר לו שהגיע למקום הנכון ומרגיש שהדבר שהיה חסר לו כל חייו היה הקשר לאותו מקור כח שמנהל ומקיים את כל המציאות, הכח הרוחני.
הניתוק שחווה עד כה מחבל הטבור שמזין ומפתח את הכל היה גם זה שדחף אותו להמשיך לחפש, האדם מבין שהוא חיפש משהו מעבר לחומר הגשמי, החומרי ובאותו הרגע שמשהו מהעולם הרוחני נגע בו יודע שהחיפוש נגמר. לקריאה נוספת על משמעות החיים – http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D