הסרט של החיים

דורין ישבה בקולנוע עיניה שקועות במסך הענק, וצלילי הסרט מחלחלים לכל נים בגופה ובקירות האולם, התמונות רצו לה מהר, ותוך שהיא בוהה במסך, מצאה את עצמה תוהה ונודדת אל תוך סרט של מחשבות. מחשבותיה שלה עצמה.
אני כבר בת 36, נסעתי, טיילתי, למדתי, ניסיתי, שתלתי, חוויתי, שאלתי, הצלחתי, נכשלתי, מה לא… נו, ומה? לאן כל זה מוביל? השאלה של מה הטעם בחיים לא סרה מלבה. הסרט נעצר לפרסומת צעקנית וצבעונית, אבל דורין היתה נעולה על החור בלב, שקרא: בשביל מה כל זה? לאן זה מוביל? מה את רוצה מהחיים דורין? איך ממשיכים מכאן?

וזה לא שלא שאין לה משפחה מקסימה, ובעל מצליח, וזה לא שאין לה שני תארים ומקצוע מבוקש, וזה לא שחסר כסף או איזה נופש מרגיע. לא. זה לא זה.
זה משהו בלב, קול שבוקע וקורא: דורין, יש משהו יותר. יש משהו שהוא גבוה יותר, ממלא יותר, מעצים ופותח צוהר ענקי ומשמעותי. יש, ועוד איך!
אחרי שעה דורין מוצאת את עצמה נדחסת באלגנטיות החוצה עם בטן של תחילת הריון, בין כל האנשים, אל הרחוב הלח והתאורה המרצדת. אבל, בפנים הרגשה של רצון חדש, למימוש, לשינוי אמיתי.
זה הרגיש לה טוב.
עברו כמה ימים, בין פגישות עם לקוחות במשרד, בין חוגים עם הילדים, בין עניינים כאלה ואחרים, הלב של דורין מתמלא בהרגשה שהולכת ומתהדקת, ואז, כשהיא מכינה קפה במשרד המפואר, מישהי מניחה את ידה בעדינות על כתפה.
היי אווה. הרבה זמן לא התראינו. אומרת דורין ומחבקת את אווה חברתה.
כן, נכון. את יודעת, זרמי החיים ככה סוחפים אותנו, לכאן ולכאן…
אווה אומרת את המילים, ומושיטה לדורין הזמנה בצבע כחול. עליה כתוב: מי מושך בחוטים.
אווה, יש לי כל כך הרבה מה לספר לך. בואי נצא לאיזה שייק בריא לארוחת הצהריים.
בטח, תני לי עשרים דקות להתארגן, וקבענו ב"שייקלייף". המקום החדש.
דורין כהרגלה מגיעה כמה דקות לפני הזמן, ומצפה כבר לאווה.
אווה מגיעה לבושה בחצאית מתנפנפת, והלב החם שלה מורגש כבר בהתקרבה.
הן מתחילות לדבר.
לא עוברות שתי דקות, ודורין מרגישה: אווה יודעת בדיוק על מה אני מדברת. היא ממש שותפה לתחושות שלי, לשאלות שלי, לחור הזה בלב שלי שדורש מילוי, אחר.

בינה מלאכותית בעולם המסחר והבנקאות

המסחר בבורסה השתנה ללא היכר בשנים האחרונות. אם פעם מה שהיה צריך לדעת הוא הרבה על כלכלה, הבנת החברות ומצבן, המצב הכלכלי והפוליטי הכלליים ועוד הרי שהיום כל זה כבר כמעט שאינו רלוונטי. ודאי שהיכולת להעריך את התנועה בשוק אחרי בחירות או ברקזיט היא חשובה אבל את הכסף הגדול כיום עושות חברות שמעסיקות דוקטורים ופרופסורים לפיזיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב ועוד שפיתחו כלים המאפשרים לחברות אלו לגרוף רווח של מילארדי דולרים בשנה כתוצאה ממסחר מתוכנת המכונה אלגו טריידינג או שימוש בבינה מלאכותית למסחר בבורסה.

מי שעוד עושה הרבה מאוד כסף הן החברות שמוכרות לסוחרים הקטנים כלים כביכול אוטומטיים למסחר באופציות ומניות וסיפורי הזוועה בתחום הזה על ניצול, הונאה ושוד לאור היום מוכרים כבר לכולם.

אז האם כדאי לכם להיכנס למסחר בשוק ההון? בספק מאוד גדול אלא אם אתם מתכוננים איכשהו להשתלב במגמת האוטומיזציה. אפילו אם תנסו להתקבל כפקידים בבנק סביר להניח שרבים ממשימותיכן תיעשנה על ידי תוכנות. אולי זו הסיבה שעובדי דור ג בבנקים מקבלים תנאים ושכר נמוכים משמעותית מאוד מעובדי דור א שעושים את אותם תפקידים בדיוק.

תהליך האוטומיזציה בבנקים נעשה בעיקר על ידי פיתוח אתרים ואפליקציות שמאפשרים לבצע את כלל הפעולות מבלי להגיע פיזית לבנק. באופן זה הבנק יכול לחסוך משמעותית בגודל הסניפים, כוח האדם, ניירת ועוד. כמובן שהאדם הפרטי עלול להרגיש לעיתים שהוא לא מקבל שירות אנושי חם או מקצועי וכי המערכת "קרה" מדי כלפיו אך העוצמה של הבנקים והיעדר האלטרנטיביות די מבטיחות את המשך מגמה זו.

יש בנק אחד לפחות שמנסה לבדל את עצמו דווקא בכיוון השני, בפן האנושי, של היחס האישי והמקצועי. עוד נראה עד כמה זה ישתלם לו בטווח הארוך במציאות שבה למחיר ולעלויות משקל גדול כפי שהוכיחו חברות הביטוח שדילגו על הפונקציה של היחס האישי של סוכן הביטוח.