המכתב של שמחה

שמחה פרצה אל החדר, שמה ביד של יונתן מכתב ויצאה כרוח סערה. שמחה אישה רגועה, מנומסת, התחנכה בבית ספר גבוה בלונדון, ולא היית תופס אותה אוכלת ללא סכין, מזלג ומפית מהודרת, ומקנחת פיה בעדינות אחרי כל ביס.
יונתן נותר פעור פה. האויר בחדר המשיך עוד לזוז דקה אחרי ששמחה יצאה. אפשר היה לראות זאת לפי עלי הגיפסנית שזעו ברעד. יונתן אחז בטלפון, והחזירו למקום באחת. לקח חבילת ניירות, וגם אותם השיב למקומם. בראשו התרוצצו מחשבות רבות.
הגיע הזמן שתדע מה אתה רוצה. המילים הללו הדהדו בראשו, וחתכו את לבו. הוא היה שומע אותן בצעירותו פעמים רבות. אבל.. הלב שלו צעק, אני לא יודע מה אני רוצה. לרצות לטייל באלפים זה טוב? לרצות להיות פרופסור זה טוב? אני לומד כבר תשע שנים בהצטיינות יתרה. להיות אבא ובעל מושלם זה טוב? יונתן חש חוסר בטחון זועק מתוכו. הוא לא ידע מה טוב, מה טוב לרצות.
הוא פתח ברעד את המכתב של שמחה. הניחוחות ששרו בחדר היו נעימים ורכים, רוח מלטפת חדרה מבעד העננים, אל משרדו בקומה ה 26, והעט הנדיר שקיבל מדודה מאיה, ישב בינות אצבעותיו, כמוכן למלחמה.
יונתן אחז בכלי לפתיחת המכתבים, שהיה מצופה באבנים יקרות, שהרי הוא אדם מכובד מן המכובדים שבעירו, ואף במדינתו, ואם יורשה לומר, אז גם בעולם כולו. והמילים צצו מעל הדף החלק.
כבודו, הוד מעלתו, נבחרת! נבחרת להתקדם במשחק של החיים. נבחרת להתחיל התפתחות מרשימה, מיוחדת, נשגבה. נבחרת להתחיל לחדור אל עולם נוסף, עולם של מידע. נבחרת להעיף מבט, ולהרגיש, מה מניע, מה עוצר, מה יוצר ואפילו תוכל להעיף מבט, אל סופו של המשחק. ממש הסוף. אבל! אתה תצטרף להשיג את זה ממש בכל נים, בכל איבר בכל תחושה, כזו חדשה, שגם היא מעולם אחר, שאותה תפתח.
יונתן הביט המום במכתב.
עכשיו הוא הבין, למה שמחה כל כך זוהרת לאחרונה. עכשיו הוא הבין, למה היא חיונית ללא לאות, ולמה יש לה כל כך הרבה חברים סביבה, ולמה היא בחרה בסביבה כה מדהימה.
הוא גם הבין, למה שמחה עפה כרוח אל משרדו, לדוור את המכתב עבורו, הוא הכיר את הלב שלה. הוא ידע, שהיא שמה את ידו על גורל הטוב. ומה שנותר לו עתה, הוא רק לבחור.