איך לשמר את התוצאות של הניתוח הקוסמטי?

ניתוח קוסמטי הוא השקעה, את משקיעה כסף במראה החיצוני שלך ורוכשת ביטחון עצמי בעקבות השינויים שבגופך. מדובר בהשקעה של זמן ואנרגה ולכן חשוב שתקבלי את מלוא התמורה חזרה. הניתוח עצמו תמיד מעלה את שביעות הרצון של המטופלים בכמה וכמה רמות ומרבית המטופלים מרוצים מהתוצאות גם שנים לאחר מכן אך ללא תחזוקה וטיפול נכון בתופעות ההזדקנות השביעות רצון מהתהליכים תרד. התחזוקה מתבטאת בדרך כלל בהרגלים משום שעל הגנטיקה וההזדקנות יש לנו פחות שליטה. והרגלים הם יחסית קלים לשינוי.

ההרגל הבסיסי ביותר הוא דיאטה ואורח חיים ספורטיבי, לדוגמא ניתוח לשאיבת שומן המאפשר להיפטר במהירות מכמות עצומה של תאי שומן בגופך לא יחזיק את גופך באותו המצב ללא שינוי יציב וקבוע בתזונה ובפעילות ספורטיבית. החדשות הטובות הן שפעילות ספורטיבית ותזונה בריאה יעזרו לך להרגיש נהדר גם מבפנים ולא רק להיראות ככה וכן לשמור על הבריאות שלך באופן כללי. לעיתים האתגר יכול להיות הפוך – כלומר אם את ספורטאית מטבעך שעוסקת בפעילות גופנית אינטנסיבית ברמה יומית או שבועית את תצטרכי ללמוד לתת לעצמך מנוחה לאחר הניתוח עד להחלמה המלאה כדי לא להסתכן בסיבוכים שנובעים ממאמץ יתר.

חשוב להקפיד גם על טיפוח העור ובמיוחד על טיפול בצלקות שלאחר הניתוח. לאחר כל ניתוח נותרות צלקות אך מידת הבולטות שלהן תלויה בחלקה בך: המנתח מצידו ינסה להצניע אותן ככל שניתן אך לאחר הניתוח חשוב מאוד לשמור על כללי ההחלמה כדי למנוע הרחבה או פתיחה של הצלקות ולאפשר להן להתאחות במהירות, כמו כן הגנה על הצלקות מהשמש, שמירה על האזור נקי ומחוטא וכן טיפול מתמשך עם חומר מיוחד לצלקות שינתן לך על ידי הרופא המנתח הם חשובים מאוד בתהליך ההחלמה. דרך אגב, ללמוד לעבוד עם צלקות הוא דבר חשוב בלי קשר לניתוח, כמו לדוגמא במקרה של פיגמנטציה או צלקות אקנה.

לאחר מכן תוכלי להמשיך ולטפל בעורך באמצעות התכשירים המתאימים לך באופן אישי, שמירה על העור באופן קבוע ומתמשך היא פעולה חשובה מעין כמוה שיכולה לסייע מאוד במלחמה בתופעות ההזדקנות עם ובלי קשר לניתוח שאותו עברת.

עובדות מעניינות על טפטים

תבניות עיצוביות הן המרכיב המרכזי ביותר בבחירת טפטים ובגלל זה התחום הזה הוא כל כך ויזואלי וחוזר היום למרכז תחום עיצוב הבית. אך מה שאנשים שוכחים בדרך כלל הוא להתאים את התבניות לחדר הספציפי שאותו הם רוצים לעצב ולכן חשוב לזכור מספר כללי אצבע שיסייעו לכם לא לעשות טעויות שלאחר מכן תתחרטו עליהן:
פסים אנכיים או תבניות אנכיות יגרמו לתקרה להיראות גבוהה יותר ולכל החדר להיראות גדול יותר מכפי שהוא.

פסים אופקיים או תבניות אופקיות יגרמו לקירות להיראות רחבים יותר ולתקרה להיראות נמוכה יותר יחסית.

תבניות גדולות ובולטות לא עושות טוב לחדרים קטנים בדרך כלל משום שהן די משתלטות על החדר וגורמות לחדר עצמו ולכל מה שיש בו להיראות קטן יותר ולכן אם אתם בקטע של תבנית גדולה אז כדאי לשקול ללכת על חדר גדול.

הדפסה קטנה מאוד או תבניות גיאומטריות קטנות במיוחד או עיצובים קטנים במיוחד מתאימים יותר למשטחים קטנים אחרת הם יהפכו את המשטח לצפוף מאוד ולא יורגשו מספיק.

צבעים כהים גורמים לחדרים להיראות קטנים יותר לעומת זאת טפטים עם רקע בהיר יחסית יגרמו לחדר להיראות יותר גדול ממה שהוא באמת.

עוד מספר דברים שכדאי לדעת בהקשר זה: כאשר אומרים שתבנית היא מופשטת לא מדברים על התבנית עצמה אלא על כך שהעיצוב שלה אינו מבוסס על צורות טבעיות. וכאשר מדברים על חומר אקרילי מדובר לרוב על צבע ולא על טפטים, אקרילי זו משפחה של חומרי פלסטיק המשמשים ליצירת סיבים סינטטיים, ציפוי משטחים וכולי, החומר הוא בדרך כלל עמיד למים ונתפס על מרבית המשטחים. אם אתם משתמשים בצבע כזה בשילוב עם טפטים זה לא אומר בהכרח שהחדר ייעשה אקוסטי כמו שחושבים חלק מהאנשים. אם רוצים להפוך חדר לאקוסטי באמצעות טפטים לקיר רצוי ללכת על טפטים ייחודיים שעשויים מבים ארוגים או מחומרים סינטטיים המקטינים את עוצמת הרעש ומסייעים בחללים רועשים כגון משרדים, תיאטראות, אודיטוריומים, מסעדות, בתי קפה, מסדרונות, בתי ספר ולובי של מעליות בבניינים גבוהים. לחומרים הללו יש ציפוי מקטין רעש ברמה מסויימת, המדד נקרא NRC כלומר מידת הפחתת הרעש של החומר וככל שהציון שלו גבוה יותר כך עוצמת הרעש הנספג גבוהה יותר. ניתן בפעמים רבות להגדיל את הציון על ידי הדבקת קרטונים או לוחות שעם בין הקיר לטפט.

חכמת הקבלה: השיטה להבין לעומק את עצמך ואת העולם

אחרי אלפי שנים של התפתחות, האנושות הגיעה למצב שאנשים רבים מתחילים לשאול את עצמם שאלות גדולות על החיים. למה אנחנו חיים? לאן הכל מוביל? מה התוכנה שמנהלת את העולם מאחורי הקלעים? ולכן דווקא היום חכמת הקבלה שבתוכה נמצאות התשובות לשאלות אלו, יוצאת מהמסתור והופכת לכל כך מבוקשת בקרב מיליוני אנשים בעולם כולו.

סרטון משיעורי קבלה לעם

מעבדה רוחנית מרתקת

בלב המרוץ והעומס של החיים הרגילים, אדם פתאום מתחיל להרהר האם זה בכלל שווה את המאמץ ומה המטרה של כל המרדף הזה. הרצון שמתעורר בו לגלות את מטרת החיים ואת הטעם הפנימי האמיתי שבחיים נקרא הנקודה שבלב. ואז ברגע שהוא מצטרף לקבוצה שלומדת את חכמת הקבלה, הוא הופך לחוקר פעיל של עצמו ושל העולם הסובב אותו. תהליך החיים הופך לתהליך של מחקר מרתק, והתשובות מתחילות להגיע אליו מבפנים.

קבוצת המקובלים של בני ברוך הופכת להיות כמו מעבדה שבתוכה כולם עורכים יחד את הניסוי הרוחני ומתחילים לגלות ממד חדש של הטבע. תהליך הניסוי בנוי מניסיונות להרכיב בינינו את מערכת הטבע השלמה וההרמונית, שבתוכה זורם אותו חשמל שהמקובלים קוראים לו "הבורא" מהמילים "בוא" ו"ראה". כלומר בוא ותתחבר אל המערכת, תשתדל להיות חלק בריא ואקטיבי בתוכה, ותראה בפועל את אותו כוח אהבה שמפעיל את כל הטבע ומנהל את חייך ואת העולם כולו.

תשובות עוצמתיות יותר משדמיינת

האגו הוא ההתנגדות הטבעית שלנו לחיבור. וכמו שאנחנו רואים היום בעולם, ההתנגדות הזו היא הסיבה לכל הבעיות בחיינו. מזוגיות ומשפחה ועד לקריסה של מערכות יחסים בין מדינות, הכול תוצאה של חוסר קשר נכון. דרך התהליך שבו האדם חוקר את האגו שלו בעבודה עם הקבוצה, הוא למעשה חוקר את הטבע כולו. 

הוא מתחיל לגלות איך הכול קשור ומחובר, ואיך כל חלק משפיע הדדית על כל החלקים האחרים ויוצר תוצאות בתוך מערכת החיים של כולנו. בפניו נפתחת מערכת עצומה, נצחית, שלמה שעד עכשיו הייתה נסתרת ממנו. ודווקא בעזרת לימוד חכמת הקבלה, הוא מתחיל לגלות אותה.

 

לאתגר את דעת הרוב

אנחנו חושבים שאנחנו בעלי אופקים פתוחים, אך לרוב אנחנו לא. אנחנו יוצרים לעצמנו את הזהות שלנו מסיפורים שליוו אותנו בחיים, ומאמצים סיפורים מתוך הקבוצות שאנחנו משתייכים אליהן. זה טבע האדם, להיות שבטי. וזה עלול למנוע מאיתנו להתייחס לנקודות מבט שהן שונות מהמוכרות. אנחנו רואים את זה בעיקר בדעות פוליטיות וחברתיות, שאף אחד לא מוכן לשמוע בכלל את מה שהצד המנוגד חושב, וכל אחד יוצא מנקודת ההנחה שהשני טועה.


תפיסת עולם חייבת להכיל אלמנטים של תפיסות שמתנגשות ביניהן כדי שאפשר יהיה להיות אמפטי כלפי מי שאינו חושב כמוני, כי זה לגמרי לא מציאותי ולא נכון לחשוב שהאמת המוחלטת בידינו.  דבר קשה למימוש, ולכן כאן נדרש תרגול של כח על נוסף – ליצור תפיסה שמורכבת מכל התפיסות.

לא לדאוג לגבי מה אחרים חושבים עלי: בני אדם הם אגואיסטים. האדם הוא הייצור היחיד ששם את עצמו במרכז תשומת הלב. כשאנחנו כל כך עסוקים במה שחושבים עלינו, אנחנו נהיה יותר עסוקים בלרצות את דעת האחרים עלינו. זה כולא אותנו ולא מאפשר לנו להיות מי שאנחנו באמת. המחשבה במה יחשבו עליי, מונעת ממני לעשות את מה שאני רוצה.

להפסיק עם האשמה: מרקוס אורליוס, קיסר רומי, אמר: "אם זה בשליטתך, אז למה אתה עושה את זה? אם זה בשליטת מישהו אחר, את מי יש להאשים? את האטומים? את האלים?"

כמו מרבית בני האדם, גם אני כועסת כשמישהו מעליב אותי או מתייחס אליי בצורה לא הוגנת. כשדברים לא עובדים לי אני מתחילה לרחם על עצמי. אך אם מתמזל מזלי, אז אני תופסת את עצמי ומתמקדת בתפקיד שאני שיחקתי במצב הזה. אני יכולה להיות אחראית רק על החלק הזה. גם אם האשמה היא על מישהו אחר. אין לי מה לעשות עם זה. אני יכולה לנסות לשכנע את האדם הזה שהוא האחראי, אך יש לזה מחיר. הרצון הטבעי שבנו לכופף את העולם לרצון שלנו ולהפוך את הנסיבות סביבנו למשהו טוב יותר לפי תפיסתנו, יש לו מחיר. אפילו אם אקח אחריות על עצמי על הדברים שאני יכולה לשלוט בהם רק חלק מהזמן, זה יותר טוב מלא לקחת אחריות בכלל.

כוח הקבוצה

כמיטב המסורת המערב שכל אחד הוא אינדיבידואל – אחד, יחיד ומיוחד נוצר מצב בו  כל אחד מחפש את הפינה שלו עם המחשב שלו והפלאפון שלו. באה קבלה לעם ואומרת לנו שאחד יחיד ומיוחד הוא רק הבורא, וגם אנחנו כשנהפוך להיות מחוברים רק אז נהפוך לאחד יחיד ומיוחד. מפה נולד מושג "הקבוצה".

מה הקבוצה ומה כוח שלה?

תכלס יש המון קבוצות תמיכה- "שומרי משקל", נרקומנים אנונימיים, קבוצות רכישה למיניהם. בדומה לזה ישנה קבוצות קבלית- היא גם במובן מסוים קבוצת תמיכה, תמיכה ברצון להגיע למטרה- לגלות את הבורא. הקבוצה הזאת גם מורכבת מאנשים שונים ומשונים שהדבר היחיד המשותף ביניהם זה רצון להגיע למטרה. היא נקראת בני ברוך.

גם לי יש קבוצה כזאת. קבוצה מורכבת מנשים בגילאים שונים, רקעים שונים והכל שונה. הסיכוי שלנו להתאגד ביחד סביב איזשהו נושא שלא לא המטרה שלנו, הינו אפס. הקבוצה הזאת עם כל השוני של מרכיבים אותה היא כמו מטען חשמלי רוחני שמטעין אותה באנרגיה שעוברת לכל אחת ואחת.  אותה אנרגיה עוברת הלאה והלאה- למשפחה, ילדים, עמיתים בעבודה. האנרגיה הזאת מטעינה אותנו בכוח אהבה, נתינה, התחשבות ,אמפתיה בקיצור כל אותם דברים שבסופו של דבר מאפשרים לנו לחיות.

בקבוצה הזאת מתגלים מצבים שונים ומשונים- אהבה, חיבה, אהדה וכנגד זה כעס, שנאה ודחיקה. אבל כשמסתכלים על כל המצבים האלה ומחליטים שכשנעים וגם כשלא נעים המטרה לגלות את הבורא היא המטרה הכי חשובה בחיים, אז חורקים שיניים ומשנסים מותניים וממשיכים הלאה למרות כל הקשיים. למעשה מרגישים דווקא במצבים האלה כמה אנחנו זקוקים לאותו כוח הקבוצה. הכוח שלא תלוי בפרצופים, ולא מילות נחמה בסגנון "אדם, אוהבים אותך, אדם" זהו כוח על טבעי ועל אנושי, הוא פשוט מתגלה, זורם  בעורקים וירטואליים וממלא בטובו את כל עולם.

אני מרכז שלי – מחקר ותהייה

מאמר זה מכאיב ומומלץ לקריאה רק למי שזז באי נוחות במקומו מאז שהוא זוכר את עצמו או מתי שהוא במהלך חייו, כשהוא מביט סביבו ותוהה מה העניין, בשביל מה ואיך.

הוא מתבסס על גילוים שלי, נכון לעכשיו, מתוך מחקר ותהייה בהנחיית מי שכבר עברו דרך דומה בעצמם. המחקר עודנו מתנהל ברגעים אלה ממש ואמור להימשך לעד.

אז בטרם אשתף בגילויים שלי חשוב לזכור שבמחקר המדעי אין מקום להשערות שלא ניתנות לאישוש. במחקר המדעי יש מקום רק לתוצאות אמפיריות, שניתן למדוד אותן באמצעי ממשי כלשהו.

שם המחקר הוא: החיים שלי.

ישנם משתנים תלויים ובלתי תלויים. יש תצפיות ומדידות.

נושא המחקר: מהי המהות של החיים ומה מטרתם.

הגילוי המשמעותי ביותר שהגעתי אליו הוא שאני מרכז ההוויה של החיים שלי, אך לא כמטרה אלא כאמצעי.

נולדתי בעולם הזה כשאני מצוידת בגנטיקה ספציפית, משפחה בעלת מבנה ספציפי, מיקום גיאוגרפי מסוים ועוד כמה משתנים בלתי תלויים אחרים. אילו נולדתי עם גנטיקה אחרת, משפחה אחרת, מיקום גיאוגרפי אחר, חיי היו מתפתחים באופן שונה לחלוטין. זוהי עובדה מדעית ידועה שהוכחה באלפי מחקרים אמפיריים שונים.

במשך חיי נכנסו לתמונה אין ספור משתנים חדשים ומתחלפים שערבבו את הקלפים ויצרו תוצרים שהפכו אותי למי שאני היום מבחינה ביולוגית, פיזית, חברתית, תרבותית והשכלתית. כל אחד מהמשתנים האלה יכול היה להניב תוצאות שונות למי שאני היום.

כל עוד יימשכו חיי, ימשיכו משתנים אלה להשתנות ולשנות את מהותי.

שאלת מחקר: האם הנני תוצר נסיבתי של כל המשתנים בצורה אקראית בלבד?

· אם התשובה היא "כן", אז כאן נגמר המחקר. אין מה לחקור עוד. מדובר בסך הכל בגוף בעל מבנה כימי-ביולוגי מסוים שמבנהו הוכתב מראש על פי כרומוזומים וגנים, שנסיבות בלתי נשלטות מסובבות באקראי לכאן ולכאן, וסופו להתפורר עד עפר, היה כלא היה.

תהייה 1: אם כך, מה הצורך בהתפתחות הגוף הביולוגי שעל פי כל הסימנים התפתח מאבותיו הקופיים? מה מטרת התפתחותו אם בסופו של דבר, כעבור ממוצע חיים של 70 שנה, יגמור באותו מצב פיזי קיומי כמו אבותיו הקופיים? האם גם זה אקראי ובלתי נשלט?

· אם התשובה היא "לא" אז כאן מתעוררות שאלות מחקר רבות ומסועפות.

תהייה 2: אם נסיבות בריאתו של הגוף הכימי-ביולוגי הזה אמורות להוביל למימוש מטרה מוגדרת וספציפית (להבדיל ממטרה אקראית של חיים ברמה הביולוגית בלבד כמו כל בעל חי), מדוע לא ברורה מטרת קיומו מעל לרמה הגופנית? מדוע אינני יודעת, או מיודעת, באופן חד משמעי וברור מה המשימה שעליי לממש בחיי?

בשלב הזה של המחקר הבנתי שעליי למצוא מקור מהימן שבאמצעותו אוכל לפענח מה המשימה שנועדה לי בחיים האלה, אם יש כזאת. חיפשתי במקורות שונים, מבית ומחוץ, מחוקרים עתיקים ועד חוקרים בני ימינו.

רבים מהממצאים מימשתי כדי לאשש את אמינותם ותוקפם, אך מהימנותם הייתה חלשה ולא החזיקה ברמה שיכלה לאפשר המשך מחקר שמתנתק מתהייה מס' 1. בסופו של דבר תמיד חזרתי לקיום הכימי-ביולוגי כמו כל בעל חיים אחר, ולכל היותר גיליתי שאותו בעל חי שאנו קוראים לו "גוף" בא לחיות במרדף אין סופי אחר תענוגותיו. כל תיאוריה בקטגוריות של נפש ורוח שנבדקה גילתה מטרה ברורה ופשוטה – לשפר את חיי בעל החיים שלי (הגוף) להנאה מירבית – העצמה אישית, הרגשה טובה, הרפייה, מימוש התענוגים, וכיוצ"ב. האמצעים לאישוש: ללמוד, לטייל, להכיר בני אדם, לרקוד, לשחק, לצחוק, לבלות, לאכול בריא, לעשות ספורט, להיות יפה, לעשות סקס, והרשימה עוד ארוכה.

מסקנת ביניים: אם בכך הושגה מטרת הקיום, אז פירוש הממצא הוא שהקיום בחיים שנמשכים 70 שנה בממוצע מיועד לחיות חיים של בעל חי משופר לעומת אבותיי הקופיים.

הערכה: במחקר המדעי, כאשר הממצאים אינם מספקים תוצאות חד משמעיות שאינן מעוררות תהיות, ניתן לומר שהמחקר הסתיים. אך הגילוי על פיו חיי הם חיי קוף משופרים שמטרתו לחפש הנאות פיזיות-ביולוגיות-כימיות, הותירה שאלה מהותית שטרם ניתנה לה תשובה – בשביל מה? האם שוב נחזור לאקראיות, לחור השחור של הקיום הסתמי והריקני חסר התכלית והנסיבתי? אם אכן כך הדבר, למה זה לא מרגיש שלם ושולט אי שקט פנימי שמחייב להמשיך ולהרחיב עוד את גבולות המחקר?

בשלב זה הבנתי שדרגת הגוף והנפש אינם מספקים תשובה לאין ספור של הוכחות לקיום דבר בלתי ידוע ונסתר שדוחף את האנושות להתפתחות מעבר להנאות הגוף והנפש מאז נבראה.

תהייה 3: אם קיים כח שמחייב את האנושות להתפתח מעבר לקיום הפיזי-ביולוגי-כימי של האבות הקופיים ואפילו האבות האנושיים של המאות הקודמות, מתעוררות השאלות:

לעבר מה? מה התכלית?

מהו אותו כח?

ובעיקר: למה הוא מסתתר? למה הוא לא פועל באופן גלוי ומציג בפניי באופן חד משמעי את הכלים לגילוי?

מה שגיליתי בבדיקת שאלות אלה הוא שיטה ששמה הבינלאומי הוא "רוחניות". רוחניות איננה מתקיימת ברמת העולם הזה בו אנחנו חיים, בתוך החושים הבהמיים שלי, בגוף הביולוגי שלי, ברצונות שלי להנאות ותענוגים היומיומיים שלי, אלא במישור מקביל אך נפרד, שעוטף את חיי.

מבין כל המקורות שחקרתי במשך 50 שנה, מצאתי ששיטת הרוחניות ששמה "חוכמת הקבלה", (שמטרתה לפתח את האדם הבהמי לישות בעלת הבנה גבוהה של קיום מחוץ לתחושות הגופניות שלו, כדי שיוכל "לקבל" שפע של אהבה וחיבור לכל יצור חי, לצורך קיום שטרם נגלה לאדם) היא החוכמה שנותנת לחיי את המהות האמיתית והתשובה המלאה לקיומי.

עצם הרצון הגדול והחיפוש הבלתי פוסק לגלות את הקיום הרוחני, מגדל בפנימיותי את השאיפה וחושף בפניי תובנות, הארות שאינן בשליטתי, שהרי אין לי יכולת לקבוע מתי הן מגיעות אליי, ולכן המסקנה היא שהן מועברות אליי על ידי אותו כח שאינני חשה בו בחושים הגופניים שלי, אלא באיזה חוש שאין לי מודעות מספקת לגביו והוא מטרת החיים שלי – לגלות את אותו חוש שכבר נמצא בי, איך הוא פועל, כדי שאוכל להתחיל את הקיום הנעלה יותר של מהותי. וזאת הסיבה שעליי לערוך את המחקר – כדי לגלות אותו. בי.

כיוון שמדובר במחקר, מדידה אמפירית פירושה שניתן לשחזר את הניסוי ואם מקבלים כל פעם מחדש את אותה תוצאה, זה מצביע על מהימנות ותוקף המחקר.

ככל שאני ממלאה בדייקנות אחר ההנחיות של מי שכבר עברו את הדרך הזאת, וגילו את מה שעליי לגלות, בתרגילים כאלה שנקראים "יציאות" ו"כניסות", או עליות וירידות, אני מגלה שוב ושוב את אותה הרגשה. לא אחרת, לא שונה, אלא אותה אחת, שמהווה מגדלור המראה לי לאיזה כיוון עליי להמשיך לחתור בתוך הים הסוער, בחור השחור של חוסר המודעות מעל הקיום הגופני.

על כן, כפי שאמרתי – הגילוי שלי הוא שאני מרכז ההוויה, הכל מעובד בתוכי, במוחי השכלי, בלבי הרגשי, ובנקודה רוחנית שעליי לטפח ולגדל.

זאת מהות הקיום, זאת תוצאת המחקר שלי. תוצאת ביניים. הדרך עוד ארוכה. אני בדרך.

נפלאות הטבע

אנשים רבים אינם מודעים להשפעות המרפאות של הטבע. לכל יצור חי, צומח וגם לדומם, ישנו תדר אנרגטי ייחודי המהדהד ביקום. לעצים למשל, ישנה השפעה פיזית מוכחת על בריאות המערכות האקולוגיות השונות. הם מסננים גזים רעילים ומתכות מסוכנות שנפלטים לאוויר, שומרים על יציבות וחוזק הקרקע בה נטועים השורשים שלהם ועוצרים את התפשטות המדבר. בעולם המודרני ובאורח החיים המערבי, קיים ניתוק בין האדם לסביבתו הטבעית ועקב כך נוצרות מגוון רחב של בעיות. ולא, דשא סינטטי לא נחשב לצומח.

במדינות מפותחות, רמת זיהום האוויר היא גבוהה לאין ערוך ביחס למדינות מתפתחות. התעשייה, קצב גידול האוכלוסייה, כריתת העצים ושימוש ויצירה מוגברת של פסולת אלו חלק מן הגורמים שמאיצים את התופעה. בנוסף, הסבת שטחי יער רבים למרעה צאן ובקר, מהווה גם היא גורם משמעותי ביצירת זיהום האוויר וזאת בשל כריתת עצים רבים לטובת מרעים וגם בתעשיית המזון מן החי אשר מייצרת פסולת רבה וגזים רעילים מאוד.

הטבע, הוא מערכת אחת סגורה אשר כל הרבדים והרמות שבו קשורים יחד ומשפיעים הדדית זה על זה. לדוגמה, פטריות שגדלות ליד עצים מסוימים מעשירות את אדמתם במינרלים חיוניים ביותר ובתמורה מקבלות מהעץ סוכר המהווה עבורן מזון. סימביוזה מסוג זה היא דבר נפוץ ביותר בטבע וניתן ללמוד ממנה רבות על האופי המיוחד שלו.

ישנה יכולת מופלאה מאין כמוה לטבע לתקן את עצמו, לרפא את עצמו ולהשיב את כל חלקיו לאיזון. ניתן לראות זאת בבירור בדוגמה של עונות השנה. קור, חום וביניהם עונות המעבר. גם שרשרת המזון היא דוגמה נפלאה לראות כיצד לכל יצור יש את מזונו הייחודי ואת יצירת הכמות הנדרשת ממנו עבור בריאותו והישרדותו המיטבית.

כאשר האדם מתערב באופן אגרסיבי במערכת האקולוגית הטבעית, מרבית הסיכויים שנקבל תוצאה מפתיעה ושלילית. למשל, כאשר ניסו להשמיד חתולים במקומות רבים בעולם, חזו במגפת מכרסמים ובמחלות ברבות שהופצו על ידם. הסיבה לכך היא שרק הטבע בעצמו, יכול לאזן את המערכות והחלקים השונים שלו. רק ממבט על מקיף ומתחשב בכל הפרמטרים הקיימים בו ללא יוצא מן הכלל, ניתן לבצע את הצעד הנכון שיביא לאיזון אמתי של המערכת.

כריתה מאסיבית של עצים, היא אחת ההתערבויות ההרסניות ביותר אותן מבצע האדם בטבע. הסיבה לכך היא שעצים הם אלו שאחראיים על ניקוי וטיהור האוויר, המים והאדמה ובזכותם מתקיימות צורות חיים רבות. בין היתר ציפורים, קופים, סנאים וזנים רבים של מכרסמים וזוחלים. מחקרים רבים מוכיחים באופן חד משמעי שסביבה מיוערת היא סביבה נקייה, בריאה וטבעית יותר. האדם יכול לעזור לטבע להשתקם ולהגיע לאיזון על ידי הפחתה משמעותית בהתערבויות מצדו ובנטיעת עצים רבים ככל האפשר.

המכתב של שמחה

שמחה פרצה אל החדר, שמה ביד של יונתן מכתב ויצאה כרוח סערה. שמחה אישה רגועה, מנומסת, התחנכה בבית ספר גבוה בלונדון, ולא היית תופס אותה אוכלת ללא סכין, מזלג ומפית מהודרת, ומקנחת פיה בעדינות אחרי כל ביס.
יונתן נותר פעור פה. האויר בחדר המשיך עוד לזוז דקה אחרי ששמחה יצאה. אפשר היה לראות זאת לפי עלי הגיפסנית שזעו ברעד. יונתן אחז בטלפון, והחזירו למקום באחת. לקח חבילת ניירות, וגם אותם השיב למקומם. בראשו התרוצצו מחשבות רבות.
הגיע הזמן שתדע מה אתה רוצה. המילים הללו הדהדו בראשו, וחתכו את לבו. הוא היה שומע אותן בצעירותו פעמים רבות. אבל.. הלב שלו צעק, אני לא יודע מה אני רוצה. לרצות לטייל באלפים זה טוב? לרצות להיות פרופסור זה טוב? אני לומד כבר תשע שנים בהצטיינות יתרה. להיות אבא ובעל מושלם זה טוב? יונתן חש חוסר בטחון זועק מתוכו. הוא לא ידע מה טוב, מה טוב לרצות.
הוא פתח ברעד את המכתב של שמחה. הניחוחות ששרו בחדר היו נעימים ורכים, רוח מלטפת חדרה מבעד העננים, אל משרדו בקומה ה 26, והעט הנדיר שקיבל מדודה מאיה, ישב בינות אצבעותיו, כמוכן למלחמה.
יונתן אחז בכלי לפתיחת המכתבים, שהיה מצופה באבנים יקרות, שהרי הוא אדם מכובד מן המכובדים שבעירו, ואף במדינתו, ואם יורשה לומר, אז גם בעולם כולו. והמילים צצו מעל הדף החלק.
כבודו, הוד מעלתו, נבחרת! נבחרת להתקדם במשחק של החיים. נבחרת להתחיל התפתחות מרשימה, מיוחדת, נשגבה. נבחרת להתחיל לחדור אל עולם נוסף, עולם של מידע. נבחרת להעיף מבט, ולהרגיש, מה מניע, מה עוצר, מה יוצר ואפילו תוכל להעיף מבט, אל סופו של המשחק. ממש הסוף. אבל! אתה תצטרף להשיג את זה ממש בכל נים, בכל איבר בכל תחושה, כזו חדשה, שגם היא מעולם אחר, שאותה תפתח.
יונתן הביט המום במכתב.
עכשיו הוא הבין, למה שמחה כל כך זוהרת לאחרונה. עכשיו הוא הבין, למה היא חיונית ללא לאות, ולמה יש לה כל כך הרבה חברים סביבה, ולמה היא בחרה בסביבה כה מדהימה.
הוא גם הבין, למה שמחה עפה כרוח אל משרדו, לדוור את המכתב עבורו, הוא הכיר את הלב שלה. הוא ידע, שהיא שמה את ידו על גורל הטוב. ומה שנותר לו עתה, הוא רק לבחור.

אבולוציה אמיתית

לאדם אין צורך יותר מאשר הכרחיות, ומעבר לכך היא מלמדת איך להגיע מאגואיזם (אהבה עצמית) לאלטרואיזם (אהבת זולת).

בטבע יש הרמוניה מלאה חוץ מאדם שעליו להצטרף להרמוניה זו, להגיע לשלב הבא של התפתחות.

המדע, בכל התחומים, נכשל עד כה לכוון את האדם למטרה זו, כי במעצמו נמצא במשבר גדול.

בעיה העיקרית נמצאת ביחסים בין אנשים, בכפר הגלובלי.

היום בכל העולם רואים דיכאון וחוסר-אונים, וכ"פתרון" שימוש בסמים ותרופות.

אנשים מרגישים כי אין להם תכלית לחיים, ושואלים את עצמם מדוע חייבים להתאמץ, והם מגיעים לפירוד, גרושים והתבודדות.

שאלות מהותיות על החיים נמצאות בתת-הכרה של כולנו, מה טעם בחיים, מדוע ולאן החיים לוקחים אותנו.

כדי לקבל תשובות לשאלות אלו, אנחנו צריכים לחזור אחורה למפץ הגדול ומה שהיה לפניו.

במקביל למפץ הגדול הפיזי, היה גם מפץ האגו הרוחני, כאשר אגו אחד ויחיד התנפץ למספר גדול מאוד של חלקים כמצע לאהבה עצמית של אנשים שהתפתחו פיזית ורוחנית במעברים חדים מדומם דרך צומח וחי למין האנושי.

אבל תהליך התפתחות של האדם טרם הסתיים, האגו הולך וגובר ומגיע לשיאים חדשים (עדות לכך מלחמות העולם שהיו אף על פי שהיה ויש מספיק מזון לכלל אוכלוסיה של כדור-הארץ).

זוהי הסיבה לבעיית האנושות, האגו לא מאפשר לנו להתקרב אחד לשני, לאהוב ולתת מעצמנו לאחרים.

הפתרון שחכמת-הקבלה מציעה הוא חיבור על בסיס כלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך".

האנושות צריכה להגיע לשלב הבא של התפתחות שלה והפעם חייב להיות רוחנית, כי גשמיות (כסף, כבוד, שליטה) ואגו עד כה גרמו לסבל האנושי.

בכדי למנוע את מלחמת עולם הבאה, על כלל האנושות להתחבר ולבנות יחסים אנושיים קולקטיביים המבוססים על אהבת זולת, כמו שהמקובלים (מדענים רוחניים) השאירו לנו.

הסרט של החיים

דורין ישבה בקולנוע עיניה שקועות במסך הענק, וצלילי הסרט מחלחלים לכל נים בגופה ובקירות האולם, התמונות רצו לה מהר, ותוך שהיא בוהה במסך, מצאה את עצמה תוהה ונודדת אל תוך סרט של מחשבות. מחשבותיה שלה עצמה.
אני כבר בת 36, נסעתי, טיילתי, למדתי, ניסיתי, שתלתי, חוויתי, שאלתי, הצלחתי, נכשלתי, מה לא… נו, ומה? לאן כל זה מוביל? השאלה של מה הטעם בחיים לא סרה מלבה. הסרט נעצר לפרסומת צעקנית וצבעונית, אבל דורין היתה נעולה על החור בלב, שקרא: בשביל מה כל זה? לאן זה מוביל? מה את רוצה מהחיים דורין? איך ממשיכים מכאן?

וזה לא שלא שאין לה משפחה מקסימה, ובעל מצליח, וזה לא שאין לה שני תארים ומקצוע מבוקש, וזה לא שחסר כסף או איזה נופש מרגיע. לא. זה לא זה.
זה משהו בלב, קול שבוקע וקורא: דורין, יש משהו יותר. יש משהו שהוא גבוה יותר, ממלא יותר, מעצים ופותח צוהר ענקי ומשמעותי. יש, ועוד איך!
אחרי שעה דורין מוצאת את עצמה נדחסת באלגנטיות החוצה עם בטן של תחילת הריון, בין כל האנשים, אל הרחוב הלח והתאורה המרצדת. אבל, בפנים הרגשה של רצון חדש, למימוש, לשינוי אמיתי.
זה הרגיש לה טוב.
עברו כמה ימים, בין פגישות עם לקוחות במשרד, בין חוגים עם הילדים, בין עניינים כאלה ואחרים, הלב של דורין מתמלא בהרגשה שהולכת ומתהדקת, ואז, כשהיא מכינה קפה במשרד המפואר, מישהי מניחה את ידה בעדינות על כתפה.
היי אווה. הרבה זמן לא התראינו. אומרת דורין ומחבקת את אווה חברתה.
כן, נכון. את יודעת, זרמי החיים ככה סוחפים אותנו, לכאן ולכאן…
אווה אומרת את המילים, ומושיטה לדורין הזמנה בצבע כחול. עליה כתוב: מי מושך בחוטים.
אווה, יש לי כל כך הרבה מה לספר לך. בואי נצא לאיזה שייק בריא לארוחת הצהריים.
בטח, תני לי עשרים דקות להתארגן, וקבענו ב"שייקלייף". המקום החדש.
דורין כהרגלה מגיעה כמה דקות לפני הזמן, ומצפה כבר לאווה.
אווה מגיעה לבושה בחצאית מתנפנפת, והלב החם שלה מורגש כבר בהתקרבה.
הן מתחילות לדבר.
לא עוברות שתי דקות, ודורין מרגישה: אווה יודעת בדיוק על מה אני מדברת. היא ממש שותפה לתחושות שלי, לשאלות שלי, לחור הזה בלב שלי שדורש מילוי, אחר.